א י י נ ג א ר   י ו ג ה   ב ג ל י ל
 
עמוד הבית  * מהי איינגאר יוגה?  * אודות המרכז  * לוח השיעורים  * סדנאות מיוחדות  * מאמרים  * לזכרו של ב.ק.ס איינגאר  * גלריית תמונות  * כתבים  * רכישת הספר של רחלי  * About Rachely

מן הרִיג-וֶדָה (1500 לפנה"ס)
תרגם עמרם פטר



10.129 מזמור בריאה
1 לֹא הָיָה אָז יֵשׁ וְלֹא אַיִן, לֹא הָיָה חֲלַל עוֹלָם וְלֹא שָׁמַיִם מִמַּעַל.
מַה הִתְנוֹעֵעַ? הֵיכָן? בְּחָסוּת מִי? הֶהָיוּ מַיִם, תְּהוֹם מְצוּלָה?

2 לֹא הָיָה אָז מָוֶת וְלֹא אַלְמָוֶת, יוֹם לֹא נִבְדַּל מִלַּיְלָה.
זֶה הָאֶחָד נָשַׁם מֵאֵלָיו בְּמַשַּׁב דּוּמִיָּה, וּמְאוּם לֹא הָיָה בִּלְתּוֹ.

3 בְּרֵאשִׁית הָיָה חשֶׁךְ מוּלָט בְּחשֶׁךְ, בַּכֹּל מַיִם לֹא נִבְדְּלוּ מִמַּיִם.
זֶה הָאֶחָד, הַמִּתְהַוֶּה, אֲשֶׁר הָיָה כָּמוּס בַּתֹּהוּ, נוֹלַד מִלַּהַט חֻמּוֹ.

4 בְּרֵאשִׁית נוֹצַר בּוֹ הַחֵשֶׁק, אֲשֶׁר הָיָה זֶרַע רִאשׁוֹן לַבִּינָה.
מְשׁוֹרְרִים תָּרוּ בְּלִבָּם בְּחָכְמָה וְגִלּוּ אֶת חִבּוּר הַיֵּשׁ בָּאַיִן.

5 קַו הָאֹפֶק נִטָּה בַּחֲזוֹנָם. הַאִם הָיָה מַטָּה, הָיָה מַעְלָה?
הָיוּ מַזְרִיעֵי זֶרַע, הָיוּ רַבֵּי אוֹנִים – דַּחַף מִמַּעַל, עָצְמָה מִתַּחַת.

6 מִי יוֹדֵעַ אֶל נָכוֹן? מִי יַגִּיד כָּאן? מִנַּיִן בְּרִיאָה זוֹ? מִנַּיִן נוֹלְדָה?
הֵן הָאֵלִים מִן הַבְּרִיאָה וָהָלְאָה, מִי יוֹדֵעַ מִמָּה הִתְהַוְּתָה?

7 בְּרִיאָה זוֹ מִמָּה הִתְהַוְּתָה – הֲנָכוֹנָה מֵאֵלֶיהָ אִם לָאו?
הוּא, הַצּוֹפֶה בָּהּ מִגָּבְהֵי מְרוֹמִים, יוֹדֵעַ אֶל נָכוֹן, אוֹ אוּלַי אֵינוֹ יוֹדֵעַ?
10.90 מזמור לפּוּרוּשָׁה (אדם)
תרגם עמרם פטר
1 לְפּוּרוּשָׁה אֶלֶף רָאשִׁים, אֶלֶף עֵינַיִם וְאֶלֶף רַגְלַיִם: הוּא כִּסָּה
אֶת הָאָרֶץ מִכָּל עֲבָרֶיהָ, כְּדֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת נִשְּׂאָה קוֹמָתוֹ מֵעָלֶיהָ.

2 פּוּרוּשָׁה הוּא הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר הָיָה וְיִהְיֶה.
שַׁלִּיט בְּנֵי הָאַלְמָוֶת, אֲשֶׁר שָׂגָה וְגָאָה בַּמָּזוֹן.

3 כָּזֹאת הִיא גְּדֻלָּתוֹ, אַךְ פּוּרוּשָׁה אַדִּיר מְמַדִּים מִמֶּנָּה:
כָּל הַבְּרוּאִים רֶבַע מִמֶּנּוּ, בְּנֵי הָאַלְמָוֶת בַּשָּׁמַיִם שְׁלשָׁה רְבָעִים.

4 שְׁלשָׁה מֵרְבָעָיו שֶׁל פּוּרוּשָׁה עָלוּ מַעְלָה. רֶבַע אֶחָד נוֹתַר כָּאן לְמַטָּה,
וּמִמֶּנּוּ הוּא נָפוֹץ לְכָל צַד וָעֵבֶר, בָּאוֹכֵל וּבְשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל.

5 מִמֶּנּוּ הַזּוֹהֵר נוֹלַד, מֵהַזּוֹהֵר פּוּרוּשָׁה.
בְּהִוָּלְדוֹ הִתְפַּשֵּׁט מֵעֵבֶר לָאָרֶץ, מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר.

6 בַּעֲרֹךְ הָאֵלִים אֶת טֶקֶס הַקָּרְבָּן, עִם פּוּרוּשָׁה לְמִנְחָה,
הָיָה הָאָבִיב חֶמְאַת הַנֶּסֶךְ, הַקַּיִץ – שֶׁמֶן, וְהַסְּתָו – מִנְחָה.

7 הֵם הִזּוּ מֵי קֹדֶשׁ עַל הַקָּרְבָּן אֲשֶׁר עַל מוֹשַׁב הָעֵשֶׂב, עַל פּוּרוּשָׁה,
הַיִּלּוֹד מִבְּרֵאשִׁית; עִמּוֹ הִקְרִיבוּ הָאֵלִים, בְּנֵי הָרוֹם וְהַחֲכָמִים.

8 מִקָּרְבַּן כְּלִיל זֶה קֻבְּצָה הַחֶמְאָה הַקְּרוּשָׁה;
מִמֶּנּוּ נוֹצַר הַחַי בָּאֲוִיר, בַּיַּעַר וּבַכְּפָר.

9 מִקָּרְבַּן כְּלִיל זֶה נוֹלְדוּ הַמִּזְמוֹרִים וְהַנִּגּוּנִים.
מִמֶּנּוּ נוֹלְדוּ הַמִּשְׁקָלִים וְנֻסְּחֵי טֶקֶס הַקָּרְבָּן.

10 מִמֶּנּוּ נוֹלְדוּ הַסּוּסִים וְהַחַיּוֹת כְּפוּלוֹת הַלֶּסֶת.
מִמֶּנּוּ נוֹלְדוּ הַפָּרוֹת, הָעִזִּים וְהַכְּבָשִׂים.

11 בְּבַתְּרָם אֶת פּוּרוּשָׁה –לְכַמָּה נְתָחִים צָרוּהוּ?
אֵיךְ נִקְרְאוּ פִּיו, שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו, יְרֵכָיו וְרַגְלָיו?

12 פִּיו הָיָה לַבְּרָאהְמָנָה, זְרוֹעוֹתָיו לָרָאגָ'נְיָה,
יְרֵכָיו לַוָאיְשְׁיָה, מֵרַגְלָיו נוֹלַד הַשּׁוּדְרָה.

13 הַיָּרֵחַ נוֹלַד מִלִּבּוֹ, מֵעֵינוֹ הַשֶּׁמֶשׁ,
אִינְדְרָה וְאָגְנִי מִפִּיו, מִנְּשִׁימָתוֹ נוֹלַד הָרוּחַ.

14 הָרָקִיעַ נוֹצַר מֵרֹאשׁוֹ, מֵרַגְלָיו הָאָרֶץ, הַתָּוֶךְ בֵּינֵיהֶם מִטַּבּוּרוֹ,
אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ מֵאָזְנוֹ. כָּךְ הֵם עִצְּבוּ אֶת הָעוֹלָמוֹת.

15 שִׁבְעָה מַקְלוֹת מִזְבֵּחַ שִׁמְּשׁוּ לוֹ; שְׁלשָׁה כָּפוּל שִׁבְעָה חֲבִילֵי עֵצִים הוּכְנוּ.
בְּעָרְכָם אֶת טֶקֶס הַקָּרְבָּן, עָקְדוּ הָאֵלִים אֶת פּוּרוּשָׁה כִּבְהֵמָה.

16 עִם הַקָּרְבָּן הִקְרִיבוּ הָאֵלִים לַקָּרְבָּן. אֵלֶּה הָיוּ חֻקֵּי הַפֻּלְחָן הָרִאשׁוֹנִים.
כֹּחוֹת אֵלֶּה הִתַּמְּרוּ אֶל כִּפַּת הַשָּׁמַיִם, שָׁמָּה שׁוֹכְנִים בְּנֵי הָרוֹם הַקַּדְמוֹנִים וְהָאֵלִים.


מן האוּפָּנִישָׁדוֹת (700 לפנה"ס)
תרגם עמרם פטר

מושג העצמי באופנישדות B?had?ra?yaka Upani?ad 1.4.1-11
בראשית היה כל זה העצמי (אָטְמָן) לבדו בדמות אדם (פּוּרוּשָׁה). הביט סביב ולא ראה אחר זולתו. קודם אמר: "הרי אני קיים". מכאן נולד השם "אני" לכן גם היום כשפונים אל מישהו הוא אומר קודם "הרי אני" ואחר כך נוקב בשמו האחר. לפני שהכל נברא הוא שרף את כל העוונות, ועל כן יקרא אדם ("פּוּרוּשָׁה", מהשורש u? שפירושו "לשרוף"). היודע זאת, שורף את מי שחפץ להקדים אותו.
והוא פחד. לכן מי שנמצא לבדו פוחד. חשב לעצמו: "כיוון שאין עוד מלבדי, ממה אפחד?"
נגוז פחדו, כי רק מהאחר יש לפחד.
הוא לא התענג. לכן מי שנמצא לבדו אינו מתענג. ביקש שני לו. הייתה מידתו כמידת גבר ואישה מחובקים. חצה את עצמו לשני חלקים. מהם קמו בעל ואישה. לכן הדבר הזה הוא רק חציו, כמחצית אפונה חצויה לשניים. לכן, חלל זה חייב להתמלא ע"י אישה.
הוא הזדווג איתה ונולדו בני האדם.
היא חשבה: "איך הוא הזדווג איתי, שהרי זה עתה יצרני מתוך עצמו? הבה אסתתר." הפכה לפרה, והוא לשור, וכך נולד הבקר. הפכה לסוסה, והוא לסוס. הפכה לאתון, והוא לחמור. הפכה לעז, והוא לתיש. הפכה לכבשה, והוא לאַיִל. כך נולדו כל הברואים, שניים שניים, עד לנמלים.
הוא ידע: "הרי אני כל הבריאה הזאת, כי אני בראתי (מילולית: פלטתי, הוצאתי, שפכתי) אותה מתוכי." כך הוא הפך לבריאה. מי שיודע זאת הופך להיות בתוך בריאתו...

חווית השקיעה במוחלט Ch?ndogya Upani?ad 6.1, 2.1-3; 6.9-14
היה נער אחד ושמו שְׁוֶטַקֵטוּ בן אָרוּני. יום אחד אמר לו אביו: "שְׁוֶטַקֵטוּ בני, צא והתמסר לחיי הפרישות של "התלמיד", מאחר שאין במשפחתנו איש שאיננו מלומד, והוא כוהן בזכות לידתו בלבד."
בהיותו בן שתים עשרה שנה יצא שְׁוֶטַקֵטוּ כדי להפוך ל"תלמיד"; ובהיותו בן עשרים וארבע שנים שב לביתו, אחרי שלמד את כל הוֶדוֹת, והיה מתגאה ומתנשא כי חשב את עצמו מלומד חכם שיודע הכל.
אמר לו אביו: "בני שְׁוֶטַקֵטוּ, כיוון שאתה מתגאה ומתנשא, ומחשיב את עצמך מלומד חכם שיודע הכל, ודאי שאלת לאותו לֶקַח (כלל/דַעַת/לימוד/ידיעה) אשר בו נשמע הלא נשמע, מוּבן הלא מוּבן, נודע הלא נודע?"
"הכיצד ייתכן לֶקַח כזה, אדוני?"
"כך הוא הדבר, בני. כשנודע מגוש חֵמָר אחד כל העשוי מחֵמָר, ואין השינוי אלא בשם הנובע מן השפה, בני, המציאות היא רק זו: הכל חֵמָר.
"כך הוא הדבר, בני. כשנודע מתכשיט נחושת אחד כל העשוי מנחושת, ואין השינוי אלא בשם הנובע מן השפה, בני, המציאות היא רק זו: הכל נחושת.
"כך הוא הדבר, בני. כשנודע מצבת ציפורניים אחד כל העשוי מברזל, ואין השינוי אלא בשם הנובע מן השפה, בני, המציאות היא רק זו: הכל ברזל – כך הוא לֶקַח הזה, בני!"
"אדוני, ודאי שהנכבדים המלומדים לא הכירו את לֶקַח זה, כי אם ידעו אותו למה לא לימדו אותי? אם כן, אדוני, מדוע לא תאמר לי?"
" יהי כן, בני." אמר האב.
אמר לו: "בראשית היה היֵש, אחד ואין שני לו. אמנם אומרים: "בראשית היה הלא-יֵש, אבל איך יתכן הדבר הזה, בני? איך נוצר היֵש מהלא-יֵש? ההפך מכך, בראשית היה היֵש, אחד לבדו ואין שני לו. חשב: אפרה וארבה..."
"העצם הדק הזה, אשר הוא "העצמי" (האָטְמָן), הוא כל העולם כולו—זה האמת; הוא "העצמי", וזה אשר אתה הִנך (tat tvam asi), שְׁוֶטַקֵטוּ. "הוסף נא אדוני ללמדני!" אמר אביו: "יהי כן, בני".
"בני, כשם שהדבורים העושות דבש מלקטות צוּף מעצים שונים ומאחדות אותו למִשְׁרָה אחת, וכשאינה ערה בכל אלה ההבנה: אני הצוף מהעץ הזה, אני הצוף מהעץ ההוא, כך, בני, כל הברואים השוקעים בַּיֵּשׁ אינם יודעים: בַּיֵּשׁ שקענו."
"ככל אשר הם בעולם הזה – אם נמר, אם אריה, אם זאב, אם חזיר-בר, אם תולעת, אם בעל-כנף, אם זבוב, אם יתוש – כך הם נעשים לַיֵשׁ הזֶה. " העצם הדק הזה, אשר הוא "העצמי" (האָטְמָן), הוא כל העולם כולו—זה האמת; הוא "העצמי", וזה אשר אתה הִנך, שְׁוֶטַקֵטוּ. "הוסף נא אדוני ללמדני!" אמר אביו: "יהי כן, בני".
"נהרות אלה, בני, הולכים במזרח מזרחה ובמערב מערבה, ובלכתם מִיָּם אל ים הופכים לְיָם; וכשהנהרות האלה בתוך היָם הם אינם יודעים: אני זה, אני ההוא; כך, בני, כל הנבראים הבאים אל היֵש אינם יודעים: באנו אל היֵש. ככל אשר הם בעולם הזה – אם נמר, אם אריה, אם זאב, אם חזיר-בר, אם תולעת, אם בעל-כנף, אם זבוב, אם יתוש – כך הם נעשים לַיֵשׁ הזה. "העצם הדק הזה, אשר הוא "העצמי", הוא כל העולם כולו—זה האמת; הוא "העצמי", וזה אשר אתה הִנך, שְׁוֶטַקֵטוּ. "הוסף נא אדוני ללמדני!" אמר אביו: "יהי כן, בני".
"הנה העץ הגדול הזה, בני, אם יַכּוּ אותו בשורשו ייזל דמו והוא עודנו חי, יַכּוּ אותו בגזעו ייזל דמו והוא עודנו חי, יַכּוּ אותו בצמרתו והוא עודנו חי; כל-עוד הוא חדור רוח חיים יעמוד איתן, רווי ורענן".
"אם ייטשו החיים ענף מענפיו – ייבש; אם ייטשו שני – ייבש; אם ייטשו שלישי – ייבש גם הוא; אם ייטשו את כל העץ – ייבש כולו. כך, בני, גוף זה מת עם יציאת רוח החיים ממנו; אך החיים עצמם אינם מתים."
"העצם הדק הזה אשר הוא "העצמי", הוא כל העולם כולו—זה האמת; הוא "העצמי", וזה אשר אתה הִנך, שְׁוֶטַקֵטוּ. "הוסף נא אדוני ללמדני!" אמר אביו: "יהי כן, בני".
"הבא פרי מעץ השיקמה." "הנה הוא, אדוני."
"פצח אותו." "כבר הוא מפוצח, אדוני."
"מה אתה רואה בו?" "את הזרעים הזעירים אלה, אדוני."
"קח אחד מהם בידיך ופצח אותו." כבר הוא מפוצח, אדוני."
"מה אתה רואה בו?" "לא כלום, אדוני."
אז הוא אמר לו: "בני, הזערער הזה שלא תוכל לראותו, מן הזערער הזה צומח ועומד עץ השיקמה הרם והנישא; האמן בני: "העצם הדק הזה, אשר הוא "העצמי", הוא כל העולם כולו—זה האמת; הוא "העצמי", וזה אשר אתה הִנך, שְׁוֶטַקֵטוּ. "הוסף נא אדוני ללמדני!" אמר אביו: "יהי כן, בני".
"שים קורט מֶלַח זה במים ובוא אלי מחר!" עשה הבן כדברי אביו. האב אמר לו: "הבא לי את המלח ששַׂמְת אמש במים!" חיפש את המלח ולא מצא, כיוון שנמס המלח לגמרי.
"טעם מן הקצה הזה! מה הטעם?" "מלוח!" "טעם מן המרכז! מה הטעם?" "מלוח!" טעם מן הקצה האחר! מה הטעם?" "מלוח!" "הנח ובוא אלי." הוא עשה כדבריו ומצא כי המלח תמיד נוכח במים. האב אמר לו: "אכן, לא ראית בזה את היֵש באמת, בני, אך הוא נמצא אל נכון בזה."
"העצם הדק הזה, אשר הוא "העצמי" (האָטְמָן), הוא כל העולם כולו—זה האמת; הוא "העצמי", וזה אשר אתה הִנך, שְׁוֶטַקֵטוּ. "הוסף נא אדוני ללמדני!" אמר אביו: "יהי כן, בני"..."
"בני, איש שקשרו את עיניו והובילו אותו מארץ הגַנְדהָארִים ונטשוהו בישימון, במקום בו אין בני אדם; וכשהוליכו אותו בעיניים קשורות, ונטשוהו שם בעיניים קשורות, יתעה שם מזרחה או צפונה, דרומה או מערבה."
"ובכן, אם יבוא איש אחד ויתיר את הקשר מעל עיניו ויאמר לו: ארץ הגַנְדהָארִים נמצאת בכיוון זה, לך בכיוון זה! והוא, בהיותו איש נבון וחכם, ילך וישאל דרכו מכפר אל כפר עד שיגיע לארץ הגַנְדהָארִים. שהרי כך יודע גם אדם שקיבל הנהגתו של מורה דרך: אשתהה כאן כל עוד שלא אשתחרר [מהבורות]; ואז אצא ואגיע בשלום."
"העצם הדק הזה אשר הוא "העצמי" (האָטְמָן), הוא כל העולם כולו—זה האמת; הוא "העצמי", וזה אשר אתה הִנך, שְׁוֶטַקֵטוּ. "הוסף נא אדוני ללמדני!" אמר אביו: "יהי כן, בני"...



המשמעות הלקסיקלית והכללית של אָטְמָן ובְּרָהְמָן, המופיעים באופנישדות כמושגים נרדפים, היא רבגונית.
אָטְמָן – (m) עצמי, עצם, רוח החיים בכל חי, העצמי הכללי, האדם, האדם וגופו
בְּרָהְמָן – (n) ג.ד.ל, פ.ש.ט, ר.ח.ב, ח.ז.ק, ש.פ.ע; הישות העליונה, החובקת כל, המוחלט, האמת של הוודה, לחש.


- "בראיה, בשמיעה, בהתבוננות, ובריכוז תשומת הלב באָטְמָן (עצמי, אני), יידע אדם את כל העולם". "האָטְמָן נמצא למטה, למעלה, במערב, במזרח, בצפון ובדרום; אכן האָטְמָן הוא כל העולם כולו."
- "הבְּרָהְמָן הוא הרחם של כל היֵש וכל האין, הוא המסד של הארץ והשמיים והתווך שביניהם, והוא חודר אל תוך האדם."
- "כשם שהעכביש טוֹוֶה רשת קורים מתוכו, כשם שהגצים נפלטים מהאש, כן כל אשר רוח חיים לו, כל העולמות, כל האלים, וכל הברואים נובעים מהאָטְמָן הכללי. משמעותו נסתרת היא: "האמת של האמת". כי כל אשר רוח חיים לו הוא האמת, והאמת היא העצמי."
- "זה אשר ממנו נולדו הברואים, ועליו, אחרי שנולדו, הם חיים, ולתוכו ילכו במותם—בקשו לדעת זאת! זהו הבְּרָהְמָן!"
- "על האָטְמָן הזה של היקום אפשר לומר רק לא—, לא— (נֶטִי, נֶטִי). הוא בלתי נתפש כי אי אפשר לתפוש אותו. הוא איננו בר כליה כי איננו כפוף לכיליון."
- "אָטְמָן זה הכמוּס בלבי זעיר מגרגר אורז, מזרע של חרדל או שעורה, זעיר מגרגר דוחן או זרע דוחן. אך זה האַטְמָן שטמון בלבי גדול מהארץ, גדול מהשמים, גדול מהתווך שביניהם, וגדול מכל העולמות הללו יחדיו."
- "הוא המכיל בתוכו את כל המעשים, את כל התשוקות, את כל הריחות, ואת כל הטעמים. מקיף את העולם כולו; הוא אינו מדבר ולא שם לב לדבר. זהו האָטְמָן שטמון בלבי, זהו הבְּרָהְמָן. בלכתי מכאן לאחר מותי, אהפוך לו. מי שיאמין בזאת ספקותיו ייעלמו לעד."
- עצמי זה הוא מלך ומושל הברואים כולם. כשם שכל החישורים מהודקים לטבור ולחישוק הגלגל, כך לעצמי הזה מהודקים כל הברואים, כל האלים, כל העולמות, כל היצורים שרוח חיים באפם, וכל העצמי האלה... בְּרָהְמָן זה הוא ללא ראשית וללא אחרית, ללא פנים וללא חוץ. הבְּרָהְמָן הוא העצמי, כל-יודע. זוהי התורה.

חזרה לסיכומים סדנת קיץ

חזרה לסיכומי סדנאות

חזרה לכתבים

רחלי צי'ני  * מרכז איינגאר יוגה בגליל, מצפה מתת  * 054-552-2112  * iyengarbagalil@gmail.com