מחברת פתוחה - כפיפות אחורה

רשמים מביקור שלי בפונה, ינואר 2004 - החגיגה השנתית לציון פתיחת האינסטיטיוט מאז 1975.
תרגום חופשי מהרצאה של גיטהג'י (גיטה איינגאר) בנושא כפיפות אחורה בליווי הדגמות - יוגה בפעולה.

"את נושא היוגה צריך להבין דרך הצד הפרקטי וכך להפנים את החלק התאורטי שלו. אנחנו ניגע באיך להגיע לפורווה פראטאנא - כפיפות אחורה.

ברגע שחושבים על כפיפות אחורה, במיוחד כשמתחילים - אז יש נטיה לעצבנות. בתוכנית זו נפתח את הגישה לתירגול של כפיפות אחורה ואני מקדישה אותה לגורוג'י אשר בעבר היה צריך למשוך אנשים ליוגה על-ידי שהדגים פרקטית את הנושא וזה לא היה פשוט. הקרדיט כולו שלו על שנאבק להביא אומנות זו לכל אחד ואחד, וכעת אנו רואים את פירות המאמץ.

עדיין כשאני נוסעת (ברכבת) מתפתחת שיחה וכולם שואלים על המקצוע אחד של השני - אחד דוקטור, אחד מהנדס וכו' - ואז מגיעים אלי, ואני - מורה... (שקט)... מורה למה? ליוגה. באיזה בית-ספר? האם אפשר לחיות מזה? האם את מחזיקה את עצמך? בטח יש לך איזה עסק מהצד? (צחוק בקהל) - כך שעדייך נושא היוגה לא מובן מאליו למרות שהיום זה שונה. תהליך הלימוד מהפיזי אל הרוחני (מהחושים שקולטים, אל אברי הפעולה, אל חמשת האלמנטים). כשיש חוסר איזון בין עבודה למנוחה הגוף הוא הכלי הראשון שמושפע ומראה את האפקט של חוסר האיזון. עומק הלימוד של גורוג'י הוא כזה שהוא לא רק מטלטל את הגוף הפיזי מבחוץ אלא גם את הנשמה מבפנים.

ההרצאה מבוססת על כיתה של כפיפות אחורה שהשתתפו בה 108 איש. ארגנתי אותה כך שיהיו עזרים ואנשים עברו בהם כמו בכיסאות מוזקליים. מישהו אמר שהיה נהדר ולמה לא לחזור על כך במיוחד למורים אבל לא היתה לי אנרגיה... לכן היום אראה לכם. בתכנית תירגול עם עזרים ואחר כך תרגול בצורה עצמאית כך שהשרירים הגדולים החיצוניים, המעודנים יותר הפנימיים ואלה הקרובים לשדרה יגיבו כדי שיהיה אפשר לבצע את האסאנות בנוחות. הכיוון הוא שהשרירים לא נדחפים בפתאומיות לעשות את האסאנות אלא בפסיביות של השרירים נבין את העומק שלהם, ניתן להם זמן הסתגלות.

חלק ראשון

אצל תינוקות, תנועה ראשונה אחרי תנועות ידיים ורגליים חזקות היא הסתובבות על הצד והתהפכות על הבטן - כפיפות אחורה מתחילות אז. ברגע שיש תנועה על הבטן עמוד השדרה מתחיל להתחזק, הראש מורם ואז מהידיים והרגליים מתרוממים על הבירכיים והידיים. אנחנו משתמשים כל הזמן באברים. ביוגה צריך לאמן את הקארמה אינדריאז - אברי הפעולה, כדי להגיע אל הקארמה אינדריאז הפנימיים. כשה"תינוק" מתחיל לעמוד וללכת ואתם מבקשים ממנו להתכופף אחורה, יש תסביך פחד שצריך לשבור. בתירגול התנוחות פיתחנו סדר: קודם תנוחות עמידה, כפיפות קדימה, פיתול, קפיצות, סוריה נמסקר, ואז כפיפות אחורה. ב"אור על היוגה" שאלאבהאסאנה, מאקארהאסאנה ודהאנוראסאנה מופיעים רק בחודש החמישי והשישי של התרגול, לא ממש בהתחלה כדי לאמן את האברים.יש פחד נסתר, פחד מוות, החזקת החיים, אבהינשווה: משהו יקרה לי אם אני אתכופף אחורה. הגנה מוטעית נגד פחד.

בתרפיה: לבעיות גב מתרגלים תנוחות עמידה פשוטות כמו מריצ'י אסאנה בעמידה. בכאב חזק מתחילים תנוחות על הגב סופטה פאדאנגושטסאנה, שוואסאנה עם משקל כדי כדי שספאזם בגלל פריצת דיסק ישתחרר. בבעיות לב, עצבים, רגשי נחיתות - פתיחת בית החזה חשובה- סופטה בדאקונאסאנה. גם בכפיפות אחורה הכיוון למצוא התאמה וחופש. פיתחו החזה. מה הכוונה? לצלעות, לשרירים בין הצלעות, לעצם בית החזה. בעבר זה לא היה ידוע.
בבהאגוואדגיטה אנחנו מוצאים את לימוד הוראת הישיבה. את לימוד הרמת החזה למעלה בזמן ישיבה גורוג'י גילה, את האפקט והתחושה האנרגטית שמופיעה עם פתיחת בית החזה. בחרתי בכמה תנוחות לתוכנית שיהיו קווים מנחים למורים. בסאלאמבא פורוותאנאסאנה עם תמיכה נשאלת השאלה האם אפשר לסגור את העיניים, הרצון לסגור את העיניים בא ממקום שזה מרגיש נוח. בקאפוטאסאנה אף אחד לא ישאל אם לסגור את העיניים. איך אפשר לשים את הגוף האורגאני כך שהוא שהוא יוכל לשאת את השוק של כפיפות אחורה? כפיפה קדימה היא נורמלית בחיי היום-יום, אנחנו מתכופפים להרים משהו, אנחנו יושבים וכו'. כפיפה אחורה היא לא שגרתית, אנשים חושבים על אקרובטיקה בהקשר זה כי היא לא נעשית בדרך כלל, אך זה לא. אקרובטיקה באה מהיוגה שהיא הרבה יותר עתיקה וראיה לכך הן תנוחות היוגה שמצויירות על קירות של מקדשים ולא כאקרובטיקה. הם ידעו, היוגים של פעם, שיש שם משהו, הם הגיעו למקור החיים. מערכת העצבים הייתה חשובה להם. ההתפתחות שלה דרך אימון השידרה, על ידי יוגה סאדהנא. כך אפשר להבין את הפורווה פראטאנא כחלק מהתפתחות זאת: פורווה פראטאנא- מזרח, מתיחת החלק הקדמי של הגוף (פאסצ'ימה פראטאנא- מערב, מתיחת החלק האחורי של הגוף).

סלאמבא פורוותאנאסאנה - לכולם יש מיטה בבית ויש גבהים שונים. התמיכה משחררת את ההיסטוריה הרפואית של המתרגל, תמיכה לכאבים, לפחדים ולפסיכולוגיה שתפוסה בין בעיות הבריאות לגוף... התנוחה מאריכה את עמוד השדרה והגוף האורגאני מקבל מרחב שלא מתקבל בתנוחות עמידה שם יש נטייה לשקיעה. בתירגול: כפות הרגליים מורמות, כפות רגליים על הרצפה, קוביה מתחת לדורסל, שמיכה מתחת לשכמות. כל זה תומך את פתיחת החזה ואת מחסן האנרגיה, החמצן מגיע לשם. רגליים נגד קיר מביא הרמה לעמוד השדרה. מערכת העצבים המרכזית מתקשרת לכל האברים פנימיים והאנרגיה מגיעה אליהם.

כיפוף סרויקלי - בחילה בכפיפות אחורה וכאב ראש באים מהכבד ומהמעיים, כל איבר מקבל את האנרגיה שלו. אסטמטיים וסכרתיים מרגישים שחיים מגיעים. בתרגול על הסוס: א. ידיים על הגוף, ב. ידיים מתוחות אחורה, שכמות אחורה מכין לכפיפות אחורה, מרכז עמוד השדרה ניתמך. ראש מוטה לאחור - מבט אחורה, מבט לפחד, בהתחלה להביט אל החזה. זו תנועה ראשונית, כמו של תינוק. לקחת את העיניים אחורה עם מערכת העצבים כשכל הגוף נתמך. סחרחורת מופיעה בגלל החידוש.

כיפוף דורסלי - תרגול על הסוס פותח את בית החזה, הנשימה פסיבית, לא כבדה, ואז מקבלים כח- טוב להתקף לב. שכיבה על הבמה עם בולסטר מתחת לדורסל, הצלעות באות לידי ביטוי. השרירים שקרובים לשידרה מעורבים ופחות עייפים, הנשימה טובה יותר. חזה פתוח, הארכת הבטן - בטן תחתונה. (תנאים לפראנאימה: דשה, פתיחת החזה- מקום, קלה - זמן, ג'פה - חזרה הרבה פעמים).

אורדוה מוקה שואנאסאנה - "האריכו עצמכם", בתרגול: תמיכה לירכיים, בטן לקיר, תמיכה של בולסטר בחזית לבעיות שידרה, עם כסא גבוה, כסא נמוך וידיים החוצה, נשמר אורך השדרה טוב למערכת העצבים האוטונומית. עם חבלים לירכיים טוב לפריצת דיסק, השענות על קשת - עמוד השדרה מעורב יותר.

שאלאבאסאנה - בתרגול: בעיה עם שרירים אקטיביים וכאבי גב. עם תמיכה, השרירים פסיביים. שימוש מוטעה בשרירים מביא לכאב. הרחבת השרירים מהמרכז החוצה ורגליים פתוחות מאחורה מביא לריכוך.

אושטראסאנה - בתרגול: הרחבה ויצירת מרחב בשרירי השידרה. כמו עלה בננה מהמרכז לצדדים, לפתוח, להרחיב את הירכיים, תמיכת הגב בדרכים שונות. איך הראות? יצירת מרחב בשרירי הגב - הארכתם. טוב לבעיות אסטמה. ללחץ דם גבוה לשים שמיכה מתחת לראש.

אורדוה דהאנוראסאנה - תרגול עם רגליים למעלה נותן יותר חופש, אין הפעלת כוח על השדרה ויש כיפוף של השידרה. תרגול עם רגליים למעלה מתפעל את הסכרום - עצם הזנב, והרגליים מתחילות להיות מעורבות ומשפיעות על הגב התחתון.

קשת ויפריטה דנדאסאנה - שינוי בסכרום לפי המקום ששוכבים: רגליים אקטיביות. רגליים פסיביות ומאריכות את עמוד השדרה. הכיפוף מתגבר, רגליים לא נתמכות ולא מעורבות בכיפוף - יש רצון להביא לשם אקטיביות, להביא לשם תמיכה לחדד את התחושה כרית לגב תומכת את בית החזה, שמיכה מגולגלת תומכת את השכמות התחתונות.

אורדוה דהאנוראסאנה על כיסא - עם תמיכה. באוויר, ולהתרומם על מעל הכיסא. "...תהיו על הרגליים לפני שאתם באים על הידיים"

ויפאריטה דאנדאסאנה על ספסל - השדרה נתמכת אורגנית, אפשר להוריד רגליים לבולסטר, מביא התארכות - כשכל השדרה נתמכת אנחנו בצד הבטוח.
אורדוה דהאנוראסאנה על ספסל - הידיים והרגליים לא ממש מעורבים - אפשר לשים את הידיים נגד קיר. יש קצת לקום - טיפול לעמוד השדרה.	בתוך "סוס" - ככל שהגוף מתקדם אל הידיים אז יש גובה והן מורמות.
צ'טוש פדהאסאנה	סטובנדהאסאנה - שכיבה על ספסל הוריזונטלי - פתיחה אפקית. שכיבה על ספסל ורטיקלי - פתיחה והרמה של בית החזה.

חלק שני

ניסינו לראות את השימוש בעזרים. בתחילת התרגול, שלושת הדושות (ואטה, פיתה וקאפה) לא באיזון, ועלינו לשמור על מה שיש לנו כדי לתרגל יוגה. בכפיפות אחורה יש תחושה של חולי שלא מופיעה בכפיפות קדימה. לפעמים זה יכול לקרות בפיתולים. חל שינוי בערכים של ו.פ.ק. - המערכת הפנימית מקבלת טרנספורמציה ומופיעה הבחילה, תחושת ההקאה והסחרחורת. על-ידי שימוש בעזרים אנו מתנסים בצורה רגישה באיזון הפיתה נאדי והיא לא בבת אחת מתעצמת. מערכת העצבים האוטונומית קשורה לפיתה, מערכת העצבים הפריפריאלית קשורה לקאפה, מערכת העצבים המרכזית קשורה לואטה. חולי, פחד, לחץ בפנים מעצימים פיתה. שימוש בעזרים עוצר את ההתגברות שלה. לכולנו יש בעיות משותפות, קשה להשיג נירודה צ'יטה, ואקה גאראטה (מצב ממוקד של הכרה) נבנית לאט. בין לבין יש מודהה, ויקישפה, תנודות מנטליות - אין מצב רוח, אני לא בנוי לכך היום (לתרגול), אנחנו לא אמיצים מספיק כדי להתמודד עם הסדהנא (תרגול רוחני) ממצב של קשיפטה, ויקשפה, מודהה (הכרה מבולבלת ומוסחת).

עלינו להביא את הצ'יטה למצב מאוזן. התנועה היא מהעור אל הנשמה (מיקוד תנועת התודעה, מבחוץ פנימה) ומהנשמה אל העור (מבפנים החוצה). פורוותנאסאנה עם תמיכה היא תנוחה קלה למתחילים. הם מרגישים מנוחה, הצ'יטה, המינד, ההכרה והנשימה נרגעים ויש הקלה. הבן-אדם כבר לא אומר שהוא בתנוחה, אלא נוגע באי-הצמדות לבעיות הרגילות של החיים, הוא מעבר להן. הוא מקבל הבנה איך זה להיות באי החזקה מנטלית מעבר למודהה וקשיפטה. מתאמאס לראג'אס ולסאטווה. גורוג'י מדגיש שאסאנה ופרנאימה מחסלים את ההפרעות הפנימיות. אנחנו נוגעים בגבול ולומדים אותו כך שלזמן מה אנחנו יכולים לצאת מהקשיים. ההפרעות הפנימיות נעלמות ויש ויטראקה סמאדהי. יותר בהירות למרות שהגבול בין בהירות לבלבול (בהכרה) לפעמים מטשטש. הלימוד של גורוג'י ברור. הוא יודע להתאים כל תרגול כך שיהיה איזון בין וואטה, פיתה וקאפה. בהתבוננות באי איזון נצא מהחוסר איזון. הגורו, המורה, שובר את הגבולות המוכרים. זהו תהליך עמוק ומתמשך.

עד עכשיו ראינו שימוש אקטיבי בעזרים. שברנו טאמאס, הבאנו ראג'אס, ומשם לסוף הראג'אס, שחרור מעצלנות, ספקנות וכו'.

תרגול - אורדוה מוקה שוונאסאנה

לעבוד עם פיקות הברכיים, להרים אותן, להרים את החזה, להרים את הסטרנום, א) אצבעות הרגליים על הריצפה, ב) גב כפות הרגליים על הרצפה, ואז לשמור על החדות שהיתה לפני כן. ירכיים להרים נגד כח הכובד. (הידיים מקבלות תמיכה של קוביות כדי לתת הרמה לסרעפת, ולאפשר את התנועה של מרכז הכובד קדימה.)
בשלב השני, הבאת החזה עד למגע עם הקיר והרמת תחתית בית החזה למעלה, את עצם הזנב ועצם העצה להכניס פנימה, לקחת את הראש אחורה, ולהשתמש היטב במטטרסל כבמה, להתרומם משם ולזוז קדימה.
שלב אחרון ללא תמיכה, עם אותה תבונה שנוצרה לזוז אל האזורים הסגורים, צריך להשתמש בידיים וברגליים כדי להגיע לשדרה. את הירכיים יש לסובב מבפנים החוצה, או מבחוץ פנימה, כדי להביא קאפה ולמנוע פיתה והגברת עיפות.

1. אורדוה מוקה שוונאסאנה - הרמה פנימית למינד, ידיים ורגלים כבמה מביאים לשחרור.
2. שאלאבאסנה - השרירים נהיים דרוכים, שרירי הגב החיצוניים מתקרבים לשידרה.
3. מאקאראסאנה - ישנה תחושה, ששרירי הגב ממש תופסים את השידרה.
4. בהוג'נגאסנאה - שלב ביניים. עם ידיים כפופות, רגליים כבמה, חיזוק שרירי הגב החיצוניים על ידי לחץ הירכיים אל הרצפה, הסכרום עדיין רדום.

פורוותנאסאנה - שרירי הגב החיצוני עובדים, יש להרים את אמצע החלק העליון של החזה.

יש ללכת צעד צעד כדי לאמן את השדרה בהדרגה. (שלאבאסן, מאקראסן, ופורוותנאסן), בין שאלאבאסאנה לאורדוה מוקה שוונאסאנה. אין עדיין כיפוף אחורה מלא. אדהו מוקה שוונאסאנה לא מתוארת בכתובים והיתה מועברת ממורה לתלמיד מימי הגורוקולה (חיי האשראם המסורתיים)

בשאלאבאסן אין במה, אין אפשרות להשאר הרבה זמן, מערכת העצבים ההיקפית לא בשקט, חזרה על התנוחה מספר פעמים מביאה חוסר שקט למוח.

לעומת זאת בדהנוראסאנה הרגליים והידיים משמשות כבמה, אפשר להשאר הרבה זמן, לחזור על התנוחה מספר פעמים, ויש יותר צ'אנס לשפר את מערכת העצבים.

אושטרהאסאנה - גרויטציה יותר חזקה, לילדים אין פחד באיבוד שיווי משקל כי מערכת העצבים שלהם פחות מטולטלת כמו המבוגרים בקלשה - עם בעיות. הוראות: עם קוביה על החזה, הרמת צידי הצלעות והחזה לפני ששמים את הידיים על כפות הרגליים להרים את החזה. בכיתה אני שמה יד על בית החזה כדי להביא לשם את ההרמה. כשבית החזה שוקע יש דכדוך אמוציונלי.

(שלאבאסן - קודם להרים את החזה ואת העיניים)

המינד מתחלק לשניים: אני רוצה לעשות, לתרגל, אני לא רוצה לתרגל. כשהפחד דומיננטי שמים יד על בית החזה - זה מרים את המינד, נותן אומץ, מביא פיתה. העזרים מונעים מהמינד לשקוע. הקוביה היא מוחשית, קונקרטית, וישנה תנועה לעבר האתר שבמרחב.

שקיעה בחזה מבליטה את הגרון ומביאה לשם כובד, לעומת הרמת החזה, רוק מגיע לפה. לעיניים יש תפקיד. כאב ראש מגיע כשיש חוסר איזון בין החזה לגרון. הרמת החזה משקיטה את המוח, המצח והעיניים.

קודם הרימו את החזה, סטרנום, פיתחו את העיניים, עבדו עם הרגליים וקשרו אותם לעצמות הישיבה. יש לחבר בין תנועת העיניים לתנועת השדרה, העיניים הן אש וצריך לקרר אותן. שימו ידיים על אחורי הירכיים, געו ברגליים, הרימו את החזה, חברו את המבט לתנועה - אל תסגרו אותן, דבר שמראה על מתח פנימי. באורדווה דהנוראסאנה אם העיניים יורדות לריצפה אז נופלים. באושטרה אסאנה לומדים את פתיחת החזה על-ידי קשור המבט. המגע עם המינד מביא לפראטיהרה - כינוס החושים.

אורדווה דהנוראסאנה מהריצפה - בנשיפה לעלות. יש כבר שינוי - המינד על הידיים והרגליים. השאיפה באה בהגבלה, משתמשים באנרגיה בצורה מתמטית וחסכונית שמתאימה - שאיפה עמוקה מפריעה ועצירת נשימה מפריעה.

הכנת האלמנטים ואימון הויו לפול לקיר - ולחזור לעמידה ירידה למטה וטיפוס למעלה

ויפריטה דנדאסאנה

שליטה בדורסל ובחזה מהלחץ של המרפקים בקיר.	שליטה בשידרה מהבסיס לחלק העליון.

אורדהווה דהנוראסאנה - הרגליים והידיים הם אלמנט האדמה, הם צריכים להיות תחת שליטה, לאמן אותם כמו עזרים. לנסות כמה פעמים לעלות ולרדת כדי שיהיה תהליך רך. המינד נשאר אז שקט, אינו מופרע או מעוצבן, אחרת דחיפה קדימה מהירה מדי חוסמת את הנשימה ואת הסרעפת, וכל מה שנובע מכך."

מונחים

• מינד - מהמילה mind באנגלית.
  לפעמים - תודעה, מוח, נפש, שכל, מחשבה וכדומה.
• שלושת הדושות
  בלב האיורודה (ידע-החיים, הרפואה ההודית המסורתית) קיים ההיבט של שלושת הדושות, או שלוש קונסטיטוציות אנושיות לפי אבי טיפוס:
  מהאתר והאויר - נוצרת וואטה.
  מהאש ומהיבט מסויים של המים - נוצרת פיתה.
  מהמים והאדמה - נוצרת קאפה.
  על ידי האלמנטים והדושות קובעים את טיבעם הבסיסי של אינדיוידואלים שונים ומתאימים טיפול מיוחד לצרכים שלהם.
• שלושת הגונות
  שלושת התכונות או המרכיבים של כל דבר בטבע:
  טאמאס - חשכה, בורות.
  ראג'אס - ניידות, פעילות.
  סאטווה - טוב וטוהר.