המסגרת החיצונית ,לוח זמנים שניתלה על דלת הכניסה ואחר,כולנו כמו בסימפוניה מלאת צלילים שונים אך כמו עם יד מכוונת זורמים,פועלים,מתמקדים נחים ממשיכים.

יש ימים שאנשים חדשים מגיעים ונטמעים בתוך היש ,יש ימים שנפרדים מכאלה שמיצו,או צריכים להמשיך במחויבות קודמת.

הדימוי שעולה לי הוא כמו של מנדלה מחול של הטיבטים לאחר שנוצרה והמטרה שלשמה היא בוצעה הושגה אוספים את האבקה ומשליכים לנהר.........אי אפשר להחזיק את מה שנועד מראש להיות זמני.........כזה הוא המפגש הזה נוצר מאין ונמוג לתוכו בחזרה אל האין סוף.........כמו שפריה אמרה גם לאין סוף יש שארית אל אותה שארית נתחבר בשנה הבאה..........

המנדלה- בבסיסה יש מן הסוד, אם הנך מעוניין בעשייה כדי לטפח את השם שלך ,הפרסום ומרגיש גאווה בשל כך ,בהראותך את הישגיך לאחרים אין זאת הגישה הנכונה.אם העבודה נובעת מתוך כוונה לעזור לאחרים זו הגישה שתוביל לשחרור של עצמך ושלהם. (הנזיר קהנופו טהובטאן).

קיבלנו הזדמנות לחיות את היוגה עשרים וארבע שעות ביממה,לתרגל לא רק אסאנה ופראנאימה אלא גם יאמה וניאמה ולא רק איך שנוח לנו בדרך כלל אלא מתוך מציאות שהשתנתה ודרשה מכול אחד לוותר על משהוא בשביל כולם וגם שתתה בצמא את הנתינה האישית.כול אחד במינון שלו.

הלימוד עם פריה נשזר על נאראדה בהקטי סוטרות ובערב על האפוס של הראמאיאנה.הלב ,התרחב הדמיון התעשר וכולנו התחלנו להתחבר בחוט בלתי ניראה של חוויה משותפת.............

תרגול הבוקר התבסס על אסאנות מתנוחות עמידה ביום הראשון,תנוחות של התארכות קדימה ביום השני ,כפיפות אחורה ביום השלישי ומתיחות רגליים שהביאו אותנו לשיווי משקל על הידיים והרגליים עד למשפחת תנוחות הציפור באקא אסאנה ביום הרביעי.

תרגול אחר הצהריים התבסס על תנוחות הפוכות וכאלה שמרחיבות את הנשימה ופראנאימה.

דינה-אשר על האוכל,על היצירה באדמה מתרגלת אותנו ביוגה של מיומנות העבודה,מיומנות הפעולה כך שהעבודה והידיעה הן שתי כנפיים של הציפור במעופה.

תודה לכול מי שלקח חלק ביצירת השלם –השלם התאפשר בגלל מה שכול אחד הביא איתו............

סיכום של דנה - תלמידה, מורה ומשתתפת בסדנה

ביום חמישי התאספנו כמו בכל שנה לסדנת יוגה ואדמה נוספת במתת. הראש עבד שעות נוספות על ארוגני הנסיעה האחרונים, הגוף לא סגור על עצמו עם בא לו על המאמץ הפיזי של התרגולים, והלב נרגש כמו תמיד לאותו מפגש שם בלב ההרים, מפגש מוכר ואהוב שתמיד קורה בו משהו, משהו מעניין, משהו שאתה לוקח איתך אחר כך זמן מה בפנים.

וברגע ההגעה, המתח הפנימי כמו מגיע לאיזה שיא, ובאחת נפגש עם הפרצופים הרבים, התיקים, הרגליים, הידיים, הקולות, הכלבים, החתולים, הילדים, הבית כולו רוחש וגועש בפעילות. לשנייה, זה מרגיש מבלבל, ואיזה חשש קל מתגנב לו.. אבל אז לאט מתרוממות העיניים ורואות את יריעת הבד הענקית שנמתחה מעל הדשא בכניסה לבית, הצבעים הנעימים, הבדים ששזורים זה בזה, שלמים עם עצמם, ניגודים משתלבים ונעים ברוח, והגוף מוצא לו פינה קטנה ונשכב, העיניים נעצמות, ידיעה צפה לה – יהיה בסדר, עוד סדנא יוצאת לדרך.

ואכן יצאנו לדרך, כמו למסע קטן, ארוזים ומצוידים, כל אחד בכליו במזוודותיו, קרומי החיים שזה עתה עזבנו עדיין אוחזים בכל, מגששים את דרכנו לאט אל היכל התרגול, אל המפגש עם הגוף בהדרכתה של רחלי –איזה מפגש!, פחות מעשר דקות לתרגול וכבר עולה ההבנה ש"לקחנו איתנו לדרך הרבה יותר מידי.." בהדרגה אנו נפרדים מהחבילות המיותרות, והגוף מתמסר לתרגול, הזיעה שוטפת כל פינה, הנשימה מתרוממת מבפנים ומנחה כמו אם גדולה שרק חיכתה שיתנו לה לבוא ולהראות את מה שהיא באמת יודעת, שכבות הציפוי נושרות אט אט מטה, ובדרך רצופת עליות ומורדות אנו מגיעים להרפיה, שואסאנה.., אלוהים איזו עייפות..

וכשנדמה כאילו נישאר לישון שם על רצפת התרגול עד הגלגול הבא .. נשמע הקול הזה, המלא חיים, מלא טוב ואמונה, וקלילות וחוכמה, ופרייה מתגלה לה, קרניה החמימות לוקחות אותנו הישר לסוטרות האהבה של נארדה. ולמרות העייפות העצומה בגוף, משהו מתעורר ונדרך, נהיה קשוב,אני מדמיינת מפגש עם נחל קטן באמצע שום מקום, וממש שומעת אתו לוחש באוזני: " שבי קצת לידי, שטפי פנים, איזה יופי..", והגוף נענה להזמנה, ושב ומתמסר, וחווה את עוצמתם האדירה של הניגודים, העצב הבדידות השפע האופטימיות האינסופית ..ותחושת ההתמזגות "בזה" גם היא מעיזה להפציע לרגע, עד שאנו שותקים יחד, מאפשרים למילים לשקוע בתוכנו. מיד אחר כך, עולה הרעב.. וואוו איזה רעב, פיזי אמיתי, כאילו לא אכלנו שנים, מישהו מביא אשכול ענבים מהעץ בחוץ, וכולם עטים עליו, שנייה אחר כך נגלים עצי הגויבות..

חזרה בביתה העוטף של רחלי , הגוף והחושים לא עומדים בפיתוי, כשנפרשים למולנו שפע המעדנים, הקדרות, הסלטים, הלחמים, האוכל הנפלא עשיר הטעמים, היצירתי כל כך, אנו מתנפלים, משאירים את דינה המומה עם העיניים הזוהרות האלו מחייכת :" בחיים שלי לא ראיתי כמויות כל כך גדולות מתחסלות כל כך מהר" , צוחקת נדירה ביופייה ובעוצמתה, ומשם לוקחת אותנו השתיקה הנאצלת לשעתיים נוספות, כל כך במקום, כל כך מתבקש.

תנומת הצהריים נקטעת ברחשי ההתארגנות של האנשים – הגיע זמן לתרגול הפראניאמה. נגינתה הלא מתפשרת של רחלי מובילה בנתינתה את הגוף מעבר ליכולותיו, לגילויים חדשים, התנוחות ההפוכות נשתות בגוף בצימאון אדיר, עוד הפוכה ועוד הפוכה והגוף שר וצוחק עוד עוד ועוד מים מים מים מים ...בואי פראניאמה בואי קחי אותי איתך לאן שאת רוצה.. איפה הדברים שלך? היא שואלת ..זרקתי, זרקתי את כולם, הנה אני , בלי כלום, קחי אותי איתך, ככה כמו שאני ..

בתום התרגול פושט השקט באיברים מכריז את כיבושו, עד מפגש הערב בו שבה פרייה ונושאת אותנו אל עולמם וקורותיהם של רמה סיטה ולקשמאנה, אל חוכמה עתיקה המשלבת עוצמה וכח ורוך וכאב ואכזבה ואלוהות .. מערכות יחסים, מסתבר, אף פעם לא היו דבר פשוט.

הימים חולפים, אנו ממשיכים להשיל שכבות מיותרות, בעיות צצות ונפתרות להן בין רגע, אנו מתגברים על כמות האנשים הגדולה ומתחלקים לשתי קבוצות תרגול האחת בחמש לפנות בוקר האחרת ממשיכה בשבע, כזו פשטות, אפילו הרעב פוחת, והצרכים כמו נסוגים ומפנים את מקומם לשקט אחר, מאין ידיעה נעימה על אי ידיעה- נעימה כנראה עוד יותר

ובין כל החוויות האלו ממשיך להיבנות לו בית האדמה בחצר של רחלי. מדהים לחשוב שלפני כמה שנים הוא לא היה שם, ושבסדנא הראשונה הועמדו קירותיו..לפעמים נראה, שדווקא חדר השקט הקסום הזה הנבנה לו בכזו צניעות שם בפינת החצר, מסמל יותר מכל דבר, את התהליך הזה שקורה שם כל שנה לכולנו, כמו מכלום, אדמה מים קש הופכים לחדר, שהופך לבית קטן, ששנה אחר כך מקבל איתורי זכוכית וגג וחלונות ווילונות קטנים ודלת מעץ והנה אנו באיתורי החוץ ...מקשטים באיתורי אדמה מרהיבי לב, את הביתן הקטן, בו קיימה שירלי שלנו את מדיטציות האום בכל יום בחמש לפנות בבוקר, למי שרצה להצטרף- והצליח לקום.

מה עוד אפשר לאמר ... שימשיך לנו ככה, שנמשיך ללמוד יחד לייצר מכל היש הזה, את כל שאנו זקוקים לו, ולחלוק את זה האחד עם האחר, בכזו חדוות יצירה, פשטות ויחד עם זאת בכאלו מרחבים עצומים של חופש ידע ושקט.

תודה לכל מי שלקח חלק בסדנה הזו, תודה מעמקי הלב למי שהוביל אותה, ברא ויצר אותה, תודה עמוקה ליוגה על גווניה ושפעתה האינסופית.

תודה, תודה,

נתראה במסע בשנה הבאה.

דנה.

סיכום של שולי - תלמיד ומשתתף בסדנה

מתת הוא ישוב בגליל. נמצא על פסגה שמתנשאת לגובה 840 מטר ( מתת בגימטרייה 840 ) . "מהטה" matha הוא מקום מבודד שמתאים לתרגול יוגה. בדרך כלל זה מקום פורמאלי שיש בו היררכיה ברורה. הדמיון בין השמות הוא מיקרי לחלוטין .

יוגה אדמה,
כך בחרה רחלי לקרוא לסדנא שמתקיימת זו השנה הרביעית בביתה שבמתת. ביום חמישי התכנסה חבורה של יוגיסטים מכל הארץ על מנת להשתתף בסדנת יוגה אדמה . שמה של הסדנא כבר הוציא לה מוניטין. לי זו השנה השלישית שאני לוקח בה חלק. הפעם הצטרפתי לחבורה רק בצהרי יום שישי, היום השני לסדנא. קמתי מישיבת שבעה על אבי שנפטר. המעבר מהשבעה לסדנא היה לי כה טבעי שלא יכולתי לדמיין מעבר טוב ממנו.

האווירה פה דומה יותר לאשרם מאשר ל"מהטה"(מקום מבודד). סדר היום משלב תרגול אסאנות ופראניאמה עם רחלי ולימוד תאורתי של טקסטים קדומים עם פריה. הלימוד עם פריה מכיל רכיבים סיפוריים מתוך המיתולוגיה ההודית. למעשה זו הייתה בדיוק הצורה שבה הועבר הידע של היוגה בתקופות קדומות.

את יתר שעות היום אנו ממלאים בעבודה בבוץ, השנה בעיקר בעיטור של חוץ בקתת המדיטציה שנבנתה בשנים קודמות. פעילויות אחרות כמו נגינה וציור משרות אווירה יצירתית נעימה. כל המשתתפים חולקים את מטלות תחזוקת המקום בצורה וולונטרית, כל אחד תורם את מיטב יכולותיו והתוצאות מדהימות. הארוחות המשובחות והכנתן מולידות חברויות חדשות. מידי שנה אני פוגש פה אנשים חדשים. חלקם מתרגלים ותיקים חלקם חדשים ואלו בנוסף לקבועים שמלווים את רחלי כבר שנים.

עקבי הרגלים שלי תמיד סדוקים וכבר מזמן זיכו אותי בתיאור חצי אדם חצי אדמה. כינוי שמאד מדבר אלי שכן החיבור שלי עם האדמה הוא מאד שורשי. היוגה אשר לה נחשפתי רק לפני שנים אחדות מגלה לי אוסף בלתי נדלה של קשרים שבין עקבי אשר באדמה וראשי אשר בעננים. היוגה, ללא ספק, היא דרך נפלאה לחבר את הגוף, התודעה והנפש לאחד. כיום, לאחר כשלש שנות תרגול אני מתחיל להאמין שהחיבור הזה בין הגוף, התודעה והנפש יכול להתרחש והאמונה הזו למעשה מתמצאת בשאיפה להשתפר ולגדול עד כדי איחוד עם איזה ישות אוניברסאלית שאני לא יודע מהי בדיוק אך ברור לי שהיא היא מטרת החיים. אולי זה "זה".

רחלי הפליאה בוירטואוזיות של תרגילים אשר הפתיעו את ותיקי המשתתפים. הכושר שלה "להמציא תנוחות "הוא מעורר הערצה ויחד עם זאת יכולנו תמיד לחוש את ההגיון של רצפי התרגילים. השיעורים היו "קריעה" אך בסיומם חשנו מלאי אנרגיות.

שיגרת הסדנא היא ללא ספק אורח חיים מאד יוגי והיא גם סיום נפלא לעונה של תרגול שעבורי הייתה עונה משמעותית. החלטתי להתחיל קורס מורים שימשך בשלוש השנים הבאות.

של מי הידיים האלה - מאת : שולי

המצגת של אנג'לה