סיכום סדנת הקיץ במתת - שולי |
עברו שבועיים אולי שלשה. כשחזרתי הביתה אחרי הסדנא התיישבתי לכתוב והמילים פשוט לא באו. אתמול כשדנה צלצלה בעניין אחר לגמרי ורק כדרך אגב שאלה "איך הייתה הסדנא" היא כאילו פתחה ברז. והרי היה זה בסדנא הזו שפריה אמרה יותר מפעם אחת שלא תמיד צריך לפעול מיד. לפעמים עדיף לשבת ולחכות.
התחלתי לדפדוף בתמונות. שם מצאתי את זו שפה בכותרת. אולי היא מתאימה.
זו השלישית מתוך חמש סדנאות יוגה אדמה שבה אני משתתף ואיך שהוא הפעם זה הרגיש לי שונה. כן נכון שבכל שנה זה קצת אחרת אבל השנה חשתי משהו שלא היה כל כך ברור ועל כן אולי לא יכולתי לבטאו במילים.
נראה שהתרגול כתמיד היה מצוין כך גם יתר הפעילויות ובכל זאת תחושתי הייתה שונה. האנשים היו אותם אנשים חלקם חברים ותיקים חלקם חדשים. האם יתכן שכל השוני היה רק בי. האם היו לי ציפיות ? מצבי הגופני שהיה כמו שאומרים "על הפנים" (איזה דיסק צווארי לחץ על עצב, הקרין כאב לכל זרוע שמאל ומאד תסכל אותי.) לא ממש תרם למצב הרוח ובגללו בחרתי לנסוע כל ערב הבייתה. רצף השנים בסדנא יצר בי תחושה של מסורת.
היוגה כולה עוברת אלפי שנה מדור לדור. מסורת הרי היא מה שאנו מוסרים.
קורס מורים זו חוויה מאד מכוננת עבורי, זו דרך שבה אני מתרגל ולומד. את ההתקדמות האישית שלי אני חש בברור אך יחד איתה כל הזמן ישנו הצל של החששות. רמת התרגול האישית שלי, היכולות המוגבלות שלי, אולי גם תחושת האחריות הגלומה בלהיות מורה ליוגה. איך נכון לעשות ת'דברים ? אלא שמתוך ההרהורים והשאלות מתבהרת התמונה ונגלה החופש. זה אני לעצמי. זהו שלב שעדין לא עברתי אך נראה שאני מתקרב עליו כעת יותר מתמיד. לא המסגרת לא הסביבה אלא העצמי לבדו.
נראה לי מתאים לצרף פה חיבור אולי שיר של ריצ'רד פיינמן. אמנם לא יוגיסט אבל....
אני עומד על שפת הים לבדי, וחושב.
הנה הגלים המתנפצים:
הרים של מולקולות
כל אחת עסוקה בשלה בלי דעת
טריליון נוספות, נפרדות זו מזו אך כאחת יוצרות את הקצף הלבן.
עידן ועידנים ליפני שהיו עיניים רואות,
שנה אחר שנה
הולמים בזעף בחוף, כאז גם עכשיו.
למען מי ? למען מה ?
עלי כוכב לכת מת
שחיים אין בו לשעשעם.
לא שוקטים לרגע
מעוני אנרגיה,
מותשים עד תום מהשמש
נערים אל החלל,
עוצמתם מעוררת את שאגת הים.
ובמעמקי הים
המולקולות מחקות
זו את דמותה של זו
עד שתבניות חדשות נוצרות
ובונות אחרות בדמותן
וריקוד חדש מתחיל.
בגודלם ובמורכבותם ההולכת ורבה, יוצרים חיים,
המוני אטומים,
דנ"א, חלבונים,
מרקדים בתבנית הולכת ונפתלת.
מהעריסה אל קרקע מוצקה
הנה קם והיה
אטומים בעלי מודעות,
חומר בעל סקרנות,
העומד על שפת הים
ומתפלא על הפלא
אני, יקום של אטומים,
אטום ביקום.
|
מהי איינגאר יוגה?