סיכום סדנת קיץ - 2011

התנסות וחוויה בתרגול היוגה כמסע מבחוץ פנימה

היוגה כשיטה מציעה מגוון של תרגולים אשר מטרתם להביא לשחרור ולגילוי "העצמי".

כמו שמטייל הולך בטבע לראות נופים חיצוניים המסע של היוגה הוא לראות את הנופים הפנימיים.

הגוף הפיזי הוא הכלי הראשוני אשר באמצעותו המתרגל מתחיל את האימון ביוגה.

הוא מושווה למשכן בו שוכנת הנשמה. יש למרק אותו מבחוץ ומבפנים. עבודת הניקוי הפנימית היא למידה של תנודות התודעה והשקטתן. השקטת התנודות נעשית על ידי התבוננות בנשימה אשר מביאה בתורה לשקט ויציבות של התודעה.

המסע -התרגול החיצוני נקרא בהיראנגה סאדהנה- Bhiranga sadhana –ענפיו הם
ימה(ריסון ומשמעת חברתית),נייאמה(משמעת עצמית),אסאנה(תנוחה(ות),פראנאיאמה.(אימון בהסדרת קצב הנשימה)

המסע-התרגול הפנימי נקרא אנטראנגה סאדהנה Antaranga sadhana –ענפיו הם
פראנאימה(נשימה) ,פרטיאהארה.(כינוס החושים)

המסע-התרגול הפנימי ביותר החיפוש אחר הנשמה(אטמן) ,העצמי (הגבוה),נקרא אנטראטמה סאדהנה- Antaratma sadhana-ענפיו הם
דהארנא(ריכוז),דהיאנה(מדיטציה),סמאדהי (איחוד)

פראנאיאמה היא הגשר בין התרגול החיצוני לתרגול הפנימי. באומנות הנשימה היוגית טמונה הידיעה והלמידה העצמית.

נאמר בהטהא יוגה פרדיפיקא-"התודעה מולכת על החושים הנשימה מולכת על התודעה מערכת העצבים אחראית על הנשימה .עצבים שקטים וריכוז תלויים אך ורק בצליל היציב השקט והקצבי של הנשימה.

סיכום סדנה

סדנת הקיץ השנה הייתה מוקדשת לאומנות התרגול החיצוני והפנימי.
הגוף הוא הכלי בו שוכנת הנשמה. במשך החיים יש דיאלוג בין "הדייר לבית בו הוא גר".
חכמי העבר של היוגה פיתחו ושכללו את הקשר בין הגוף על כול מערכותיו כך שיהווה כלי יציב למסעה של הנשמה בנתיבות החיים.

במשך ארבעה ימים "נסענו" במרחבי הגוף וחווינו את ההשתנות והמעבר מרבדים חיצוניים לעמוקים יותר.
ביססנו את התרגול הפיזי דרך תנוחות היוגה כך שיהיה ערוך ובשל לעבודה עם הנשימה (פראנאיאמה).
תרגול הפראנאיאמה בצורה שיטתית כול יום אחר הצהריים העמיק את תרגול הבוקר והביא את המתרגלים לממד אחר והבנה עמוקה של תרגול היוגה כמכלול.

מפגשים אחרים-הרצאות,קונצרט מוזיקה הודית קלאסית ועוד שהם כבר מסורת בסדנת הקיץ הוסיפו ותרמו לחוויות היוגה כחלק בלתי נפרד מהחיים עצמם ומאומניות שהתפתחו מתוך החיפוש אחר החיבור הראשוני של האחדות כמו דרך הצלילים ,הציור והפיסול ומסע עליה לרגל שהוא לא רק חיצוני אלא פנימי ביותר.

כתבה: רחלי

ברשותו של איתן אירני סיכום של התהליך והחוויה האישית שלו.

מתוך עבודת המחקר של אור-נה רן

חווית המפגש עם המערות המפוסלות בדרום הודו מרגשת ועוצמתית.האומנות ההודית נוצרה כעבודת אלוהים,האמן יוצר מחוויותיו והכרתו כלים שיובילו את המאמין ההינדי לגאולה. .........מה הם האמצעים הכה משובחים שמאפשרים השראה למעגלים כה רחוקים? .........האם נוכל לשמור על עיניים רעננות וראש פתוח?..............

..חוויה זו מלאה בתחושת המקום המיוחד
מערה חצובה על תבליטיה בבטן ההר..........
.........בחום הלוהט והאור הבוהק של הודו יש במערה גם מפלט ,מנוחה ביטחון.התמונה אינה נפרשת כולה מיד אלא מתגלה עם ההתרגלות לאור(במערה)עם ההתקדמות בהליכה הלב ניפתח בסקרנות ,מה נגלה בצעד הבא?

..............אחרי שעוררה המערה את הרגשות היא מתעלת אותם אל האמונה.המאמין עומד במרכז בצורת לוטוס............

............התכווצות והתרחבות ,סטטיות ודינאמיות בפסלים של הסגפנים כתגובה לריקוד של שיוה.

..............הכול נע והתנועה בכול.התנועה הולכת וחוזרת באותם נתיבים.הכול קיים בו זמנית וממשות הפרטים היא רצונית שלנו ,תלויה בידע וביכולת ההתבוננות

.....................המערה מקום שבו מתקיים כול עולם התופעות ובא לידי ביטוי בפיסול ובה בעת הוא הגוף האנושי "הרחם" מקום מגוריה של הנפש הפרטית.

מוסיקה הודית קלאסית – מסע רוחני בהרמוניה

הראגה ההודית היא מעין מסע מופלא, מסע של חיפוש, של הנאה ושל לימוד. המסגרת ברורה ומוצקה, אך בתוכה מסתתרים שבילים רבים שבהם יכול המוסיקאי לנוע כאוות נפשו. לעיתים הוא אינו יודע מה מצפה לו בדרך והוא תמיד עשוי להפתיע את עצמו ואת קהל שומעיו.

הראגה היא ישות שמתממשת בעזרת צלילים והמרווחים שביניהם. לכל ראגה הזמן המתאים לה והיא נענית לתדרים מוסיקליים עדינים המתרחשים בטבע בשעות מסוימות או בעונות השנה השונות. לפיכך היא מאפשרת חיבור של המאזין לטבע שמחוץ לו והתבוננות פנימית עמוקה.

הראגה נוצרת מתוך הרמוניה שמרכזה הוא הצליל "SA". זהו המרכז הטונאלי של הסולם המוזיקאלי והוא הבסיס או היסוד שממנו צצים כל שאר הסולמות המוזיקאליים. הוא מייצג אחדות שמכילה את כל הצלילים כולם ומגדירה אותם.

החלק הראשון של הראגה נקרא "ALLAP"; לאחר שהמוסיקאי כיוון את הכלי בהתאם להרמוניה, הוא מתחיל לחשוף באיטיות את צלילי הראגה, בשלב זה הוא מכוון את תודעתו ואת תודעת המאזינים לישות המוסיקאלית המתחילה לקבל צורה. בתחילה הצלילים הם ארוכים ואיטיים ובהדרגה הם מתחילים להתארגן בתבנית קצבית.

בחלק השני מצטרפת להרמוניה נגינה של כלי הקשה הנקרא "טאבלה". גם כאן ההתחלה היא איטית ומחזורי הקצב מרווחים, ושוב בהדרגה הקצב והמהירות עולים, כאשר סיום הראגה מתאפיין בתחושה של דהירה מהירה וסוחפת.

נגינה והאזנה לראגה הודית היא חוויה רוחנית הדורשת ריכוז, סבלנות ושקט פנימי וההתנסות בה מחזקת את התכונות הללו. המוסיקאי מתאמן שנים רבות גם כדי להפעיל את כלי הנגינה שלו בצורה אידיאלית, אך גם כדי להשיג את הריכוז ואת הסבלנות הדרושים כדי לנגן ראגה.

גם המאזינים המסורים ילמדו להכיר את שבילי הראגה ולהפיק מן ההאזנה חוויה רוחנית מעוררת השראה.

כתב אהוד יפרח

חזרה סדנת קיץ 2011

חזרה לסיכומי סדנאות